מדובר כמובן באבסורד מוחלט. התרגלנו לכך שמתקיים יחס הפוך בין חשיבות העבודה לבין גובה השכר של מנהלי עמותות המספקות שירותים חיוניים, לעיתים בפריסה ארצית וחולשות על תקציבים שמגיעים לעשרות ואף מאות מיליוני שקלים בשנה. למעשה, רוב מנהלי העמותות משתכרים בין 10,000 ל-15,000 שקלים בחודש ברוטו. המשכורת הממוצעת לעובדי עמותות עומדת על כ-7,000 ש"ח בחודש. מדובר בלעג לרש עבור מי שעושים עבודת קודש בעלת חשיבות אדירה עבור מדינת ישראל. לשם השוואה, השכר הממוצע במגזר הציבורי כמעט כפול.

השכר הנמוך מקשה מאוד על עמותות למצוא עובדים. למרות הרצון לתרום ולעשות עבודה משמעותית, מבלי יכולת להתחרות בענפים אחרים במשק, אנשים איכותיים לא תמיד ששים לקבל הצעות כל כך לא מתגמלות, ומוצאים את דרכם למגזר הפרטי, לעיתים למשרות שתרומתן לחברה נופלות בהרבה מזו של העמותות.

למצב זה יש השפעה ישירה על המציאות הישראלית. מערכת הרווחה בישראל מוחזקת במידה רבה על ידי המגזר השלישי, שמסייע לאנשים עם מוגבלויות, נפגעות אלימות, נוער בסיכון, חולים במחלות כרוניות וקשות, ניצולי שואה ואנשים הרעבים ללחם. הוא מטפח יצירה מקורית ואת עולם התרבות. עבודתן של העמותות מעצבת את המציאות הישראלית ואת עתיד המדינה. ללא יכולת לקיים בצורה ראויה את העמותות, תחומים רבים בחברה הישראלית נותרים מופקרים. הציפייה שהעמותות יתנהלו מעצמן וישרתו את האוכלוסיות הרבות שזקוקות להן, ללא כוח אדם שמשתכר באופן הוגן ורואי, אינה סבירה.

למרות החשיבות הבלתי מעורערת של עבודתם של מנהלי העמותות, הציפיה החברתית משום מה היא שהם ישתכרו נמוך, שהרי מי שעובד לשם שמים כביכול לא ראוי לתגמול ראוי. למרבה הצער, תפיסה זו רווחת גם בקרב תורמים רבים. אלה מעדיפים, גם אם ממניעים ראויים, שתרומתם תגיע ישירות לאלה שמשתמשים בשירותי העמותות ולא לעובדיהן. אך לא ניתן להפריד בין השניים: במציאות התחרותית של המשק הישראלי, כדי לספק שירותים ראויים צריך אנשים איכותיים, ויש לוודא שאלה יתוגמלו באופן ראוי.

כשם שאנחנו מעוניינים שהאנשים שמנהלים את חיינו בממשלה ובשירות הציבורי יהיו ברמה הגבוהה ביותר, האינטרס הציבורי של כולנו הוא שאנשים איכותיים ומסורים יאיישו את המגזר השלישי. כשחלקים גדולים כל כך מניהול המציאות הישראלית ושיפורה נופל על כתפי מנהלי העמותות, לא אמור להיות דבר יותר מובן מאליו מאשר שאלה יקבלו את השכר המגיע להם. חיזוק המגזר השלישי משקף סדר עדיפויות בריא עבור החברה שלנו.

הפוסט על הסטנדרט הכפול ביחס הציבורי כלפי שכר מנהלי העמותות הופיע ראשון בפלטק את שחם

המגזר השלישי בישראל מעסיק כ-250 אלף איש, ומספק שירותים חשובים בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה, איכות הסביבה, התרבות, הספורט ועוד. זהו אחד מיסודותיה של חברה מתפקדת ובריאה, וכל מהותו היא לפעול באזורים ובנושאים שהמדינה לא מטפלת בהם. באופן אידאלי המדינה פועלת בהרמוניה ובשיתוף עם עמותות המגזר השלישי, ובעזרתן היא מספקת לאזרחיה שירותי חינוך, רווחה ובריאות. לכן, למעשה, המדינה צריכה להבין שטובת העמותות היא בעצם טובתה שלה.

אך האם המדינה באמת פועלת באופן הזה? כדי שזה יקרה, המדינה צריכה להבטיח למגזר השלישי קיום תקין ולאפשר לו לשמור על אספקת חמצן סדירה.

פוטנציאל התרומות בישראל גדול מאוד. בכל שנה יש עלייה של כ-10% בסך התרומות, אך שנים רבות אחוז הפטור ממס לא שונה. המלכ"רים מייצרים רווחים שאינם מספיקים לקיים את שגרת פעילותם ונסמכים על פילנתרופיה כדי להתקיים. כל מי שמכיר את עולם העמותות יודע שקיים צורך מתמשך במשאבים ובחידוש מקורות המימון. אך יש פער תמידי בין הרצוי למצוי, פער שהתרחב ביתר שאת בשנתיים האחרונות.

בשנת 2018 סך התרומות לעמותות הגיע לכ-19 מיליארד שקל. כמחצית מהסכום הגיעה מחו"ל. אמנם בשנה האחרונה סך התרומות עלה, אך רק לתחומים שנתפסו כחיוניים להתמודדות עם משבר הקורונה, כמו בתי חולים, עמותות המעניקות סיוע נפשי דרך הטלפון או האינטרנט ועמותות המסייעות לנפגעות ונפגעי אלימות. רבות מהעמותות האחרות, העוסקות בנושאים לא פחות חשובים בשגרה, מצאו את עצמן מול שוקת שבורה.

במצב הקיים מדינת ישראל צריכה לעודד אנשים לתרום, והיא אינה עושה זאת. אין ישות משפטית הנקראת "קרן", אין הקלות במס למי שמבקש להקים קרן פילנתרופית, הפטור ממס לתורמים בגובה 35% היורדים ממס ניתן רק לכ-7,000 עמותות, והוא מוגבל לסכום של כ-9 מיליון שקל לאדם בשנה. הגדלת הפטור על תרומות ב-5% תעלה למדינה כ-80 מיליון שקל בשנה – עלות צנועה עבור המדינה, שעשויה להניב לעמותות מאות מיליוני שקלים באמצעות תמריצים לתורמים.

זה עדיין רחוק מהטבת המס בחלק מארצות אירופה, ארצות הברית וקנדה. בארצות הברית למשל, ארץ הפילנתרופיה, כבר הבינו את כוחו של הכלי הזה, והמדינה מכירה בתרומות לצורכי מסים, ואכן סך התרומות השנתיות מגיע ל-400 מיליארד דולר. המדינה מעודדת אנשים אמידים לתרום באמצעות פטור ממס העשוי להגיע עד 50% מגובה התרומה. מענקים אלה משחררים חלקית את הממשל מתפקידו להחזיק מלכ"רים, העושים עבודה חשובה לטובת הציבור.

בצעד הזה טמון פוטנציאל גדול למתן פתרון לבעיות קשות במדינה בתחומי הרווחה, הבריאות והעוני. כך הכסף הגדול הנעשה על גבם של האזרחים יחזור לאלה שבאמת זקוקים לו – החלשים בחברה, ומדינת ישראל שאינה יכולה לשאת בעומס הצרכים הרבים, תצא נשכרת. כדי ששינוי כזה יקרה יש להוביל חקיקה להטבות מס נרחבות יותר לתורמים, ובמקביל לחזק את הקשרים בין עמותות ספציפיות לתורמים שחולקים את השקפת העולם שהן מקדמות.

ממשלת השינוי התחייבה לשנות את המציאות שירשה, להיות קשובה לצורכי החברה ולפעול לתיקון הליקויים הרבים. יש ביכולתה לעשות מהלך אחד בסיסי, שאף יחסוך למדינה כסף רב ממענקים והעברות תקציביות למלכ"רים: הגדלת הפטור ממס לתרומות, צעד שיוסיף תורמים חדשים לענף ויעודד תורמים קיימים להגדיל את היקף הסיוע. העולם כבר הבין מה שבישראל עדיין לא הבינו, שזה למעשה אינטרס שלה. בסופו של יום מגזר שלישי חזק מסייע למדינה לספק שירותים חיוניים לאזרחיה.

הפוסט כך נעודד את הישראלים לתרום יותר לעמותות הופיע ראשון בפלטק את שחם

למרות זאת, גייסי כספים של עמותות ממשיכים לבקש תמיכה מיהודים מעבר לים. גם הסוכנות היהודית, קק"ל וקרן היסוד משקיעות משאבים רבים בהפעלת מאות שליחים בחו"ל לצורך גיוס משאבים כאשר בישראל יש פוטנציאל גדול של נתינה פילנתרופית.

חלק מעשירי הארץ החלו לתת סכומים משמעותיים להנצחה ולבניית בניינים למרות שעד לפני כמה שנים, מי שביקש לבנות בניין או אגף היה לרוב פונה ליהודים עשירים בחו"ל. כך למשל, משפ' תד אריסון תורמת מאות מליוני שקלים, חלק להנצחת אבי המשפחה. משפ' עזריאלי תרמה לאחרונה 50 מיליון דולר למכון ויצמן. משפ' ורטהיימר בנתה מגדל אשפוז בבית חולים בחיפה. חיים כצמן בונה בית חולים אונקולוגי לזכר אשתו בבית חולים העמק בעפולה ועוד ועוד. המוזיאונים הגדולים בישראל, תאטראות ואוניברסיטאות זוכים למענקים נדיבים מעשירי ישראל.

מעבר לעליית היקף התרומות, קיימת גם מגמה של הקמת עמותות בידי אנשים אמידים סביב נושאים הקרובים ללבם והם לרוב מעורבים בצורה אינטנסיבית בנעשה בעמותה, חברים בהנהלתה ומסייעים בגיוס כספים מחבריהם וממקורות נוספים.

יזם ההייטק, רוני צארום ביקש לחנך בני נוער ליזמות עסקית והקים את יוניסטרים.

היזמים והנדבנים איתן ורטהיימר, מש' לנדאו, רוני דואק, שולה רקאנטי, אבי נאור, שולה מוזס, יהודית יובל רקאנטי, דבורה סילבר ועוד כ-30 אנשים אמידים הקימו יוזמות המנוהלות על ידם לטובת החברה בישראל. כדי למנף את השקעתם, הם סוחפים אחריהם קרנות ומוסדות, ובעזרת כספם יותר קל להם לשכנע אחרים להצטרף ליוזמה. הגופים השותפים הם בדרך כלל משרדי הממשלה, הסוכנות, הג'וינט וקרנות גדולות (כמו קרן רש"י), וקרן רוטשילד קיסריה.

אין הערכה מדויקת של שווי העושר של אנשים אמידים בישראל. רובו סמוי מהעין. אין ספק שהוא מגיע לכדי למעלה מ- 400 מיליארד דולר. לאחרונה עברו מספר מיליארדים להתגורר בישראל והם הוסיפו נתח גדול לעושר בארץ ולתרומות בה. זאת ועוד, ישראל מזנקת לצמרת המדינות המובילות במיליארדים לנפש. פטריק דרהי, מרים אדלסון, פרנק לאווי, עידן עופר, משפ' מיכאלשווילי, סילבן אדמס, רות פרסול, ליאוניד נבזלין ועוד, כולם תורמים מהונם בישראל, בעיקר לבניינים. אמנם כחצי מהתרומות בארץ מגיעות עדיין מחו"ל (חצי מ- 19 מיליארד בשנת 2019) אבל נתח התרומות הישראליות הולך וגדל.

טוב יעשו גייסי כספים אם יתנו משקל יתר לכסף הישראלי "מתחת לפנס" שעה שההיענות של קרנות ותורמים מעבר לים הולכת וקטנה.

הפוסט מהפכת הפילנתרופיה בישראל הופיע ראשון בפלטק את שחם

1. אל תכתבו לקרן בארה"ב במידה ויש לה נציגות קבועה בארץ כמו קרן שוסטרמן, מוריה, קרב, ראסל בארי ועוד.
2. כדאי לצלצל לקרנות בארה"ב (שיש מספרי טלפונים), לבקש מייל ושם הנמען, לנסות להרחיב בשיחה ואז לשלוח פניה קצרה במייל. במכתב כדאי לכלול מבוא (הצורך, הייחוד); מטרות הארגון ופעילותו; 1-2 פרויקטים; ולבקש רשות להגיש בקשה מלאה.

3. מה מרשים את הקרנות האמריקאיות?
– עמותות שיש להן גם פן עסקי (מרוויחות כסף גם משירותים)
– פרויקטים של עזרה עצמית, העצמה
– פרויקטים בעלי השפעה רחבה על החברה הישראלית
– הארגון מוכר ואמין- שקיפות מלאה של הארגון
– יש קשר הדוק בין פעילות הארגון ומטרות הקרן
– גישות חדשניות ויצירתיות
– קיימת הערכה של הפרויקט
– שותפות של מממנים נוספים- בעיקר ישראלים
– התאמה לסדרי העדיפויות העכשוויות של קרנות בארה"ב (ניתן ללמוד עליהם מאתרי האינטרנט או מאתר Foundation Center)
– יש גם עדיפות לנושאים לפי אזורים. למשל, בריאות עדיפה באזור מדינות המערב או חינוך באזור צפון מזרח.

4. קראו היטב את מטרות הקרן והקפידו לעשות שימוש במונחים המקובלים שלה (כגון "השוואת זכויות", "עזרה לילדים בסיכון" וכיו"ב)
5. לא מומלץ לצרף נספח לבקשה ראשונה או מלאה, אלא אם כן הוא קצר ומיוחד במינו
6. הקרנות מעדיפות שת"פ ולא תחרות. זה מגביר את האמינות של הארגונים. זו גישה חדשה ובריאה יותר לגיוס כספים
7. הקרנות בארה"ב אוהבות לרוב פרסום. הדגישו נושא זה וציינו היכן תפרסמו את דבר המענק
8. חלק מנציגי הקרנות בארה"ב מבקרים לעיתים בישראל. לפעמים אפשר לעניין אותם במכתב הראשוני בפגישה בארץ בעת ביקור
9. אם מבקרים אתכם אנשי קרנות מארה"ב זכרו: בעיניהם אנשי הוועד המנהל של הארגון חשובים מהעובדים. תפיסת תפקיד וועד מנהל בארה"ב שונה מאשר בישראל
10. אם קיבלתם מכתב תשובה שלילי, בעיקר לאחר בקשה מלאה: צרו קשר עם הקרן בע"פ ו/או בכתב ונסו להבין מדוע נדחיתם, כדי "לחמם" את הקשר לקראת פנייה נוספת בעתיד.

הפוסט איך להתחיל עם אמריקה- טיפים בפניה לקרנות יהודיות בארה"ב הופיע ראשון בפלטק את שחם

• אין אדם כזה
• במשרה חלקית
• במשרה מלאה

האם אנשי הנהלת העמותה מעורבים בגיוס הכספים לארגון?

• כלל לא
• חלקם מעורבים
• כולם מעורבים

האם יש לארגון רזרבות כספיות משמעותיות?

• אין בכלל
• יש מעט
• יש סכום סביר

האם יש לארגון דו"ח שנתי ועלון מידע הנשלח לתורמים?

• אין בכלל
• הכנו בעבר ואנו עושים מדי פעם
• יש לנו דו"חות שנתיים ועלון מידע

האם יש לכם תכנית אסטרטגית לגיוס כספים לשנה הקרובה?

• אין לנו
• התכנית בהכנה
• יש לנו

האם קיימתם אירוע לגיוס כספים עבור הארגון?

• לא קיימנו מעולם
• קיימנו בעבר
• אנו מקיימים כל שנה אירוע

האם יש לארגונכם אגודת ידידים ותורמים גדולים בישראל?

• אין לנו
• יש לנו מעט תורמים גדולים
• אנו מקימים עתה אגודת ידידים לארגון

האם אתם מגייסים כספים מחו"ל?

• כלל לא
• מעט כסף מגיוס בחו"ל
• הרבה כסף מגויס מחו"ל

האם יש לכם מידע על מקורות מימון לגייס כספים ?

• אין לנו
• יש לנו מידע מועט
• יש לנו מידע רב

מהיכן אתם מגייסים את רב הכספים שלכם?

• ממקורות ממשלתיים
• מקרנות
• מתורמים פרטיים
• משירותי הארגון

אם עניתם על יותר מארבע שאלות תשובה "כלל לא" או "אין", סימן שארגונכם זקוק לייעוץ מקצועי רציני על מנת לשפר ולייעל את גיוס הכספים.
פנו אלינו – אנו לרשותכם.

הפוסט האם אתם זקוקים לייעוץ בגיוס כספים? – מבחן לעמותות הופיע ראשון בפלטק את שחם

הפוסט הודעה על יום העיון הבא תתפרסם בקרוב! הופיע ראשון בפלטק את שחם

כל מי שפתח פעם לוח דרושים נתקל במודעה דומה, בנוסח זה או אחר, המנסה לצוד מועמדים פוטנציאליים שיוכלו לגייס כספים למען עמותות או מלכ"רים (מוסד ללא כוונת רווח). מאות נענים לכל מודעה. לאחר מיון נבחר מתוכם "הזוכה המאושר" (לרב מדובר ב"זוכה מאושרת"), אשר אמור לחזק את הבסיס הכלכלי של העמותה.

למרות המיון היסודי, רב גייסי הכספים שורדים בתפקידם שנים בודדות, עובדה הגורמת לכך שעמותות רבות נמצאות בחיפוש תמידי של גייסים חדשים. מהן הסיבות לנטישה של מקצוע כה מבוקש?

כדי להבין טוב יותר מה מבריח את הגייסים כדאי להסתכל על ארה"ב. שם למשל, ההנהלה הציבורית של העמותה מעורבת מאוד בגיוס הכספים. האמריקאים מאמינים בדוגמה אישית, ועל כן חברי הועד המנהל תורמים מכספם הפרטי לארגון ומגייסים תרומות מחבריהם. המנהלים מעורבים בתהליך בצורה ישירה ואקטיבית.

בישראל, לעומת זאת, גייס הכספים אינו זוכה לסיוע מצד ההנהלה ונותר מיותם ומתוסכל. הוא נדרש להצליח, אולם אינו מתוגמל בהתאם או נהנה מתמיכה. בניגוד לעמיתו האמריקאי, אין מי שיפתח לו דלתות, יחבר אותו לאנשים אמידים או יקצר לו את הדרך בפנייה לחברות ולעסקים. בצר לו, גייס הכספים הישראלי יושב וכותב מכתבים לקרנות, מוסדות וחברות ומקווה שאלו ייענו בחיוב לפניותיו. תקוות אלה מתבדות לרב, שכן גיוס כספים נעשה בעיקר הודות לקשרים.

לא רק שהגייס נזרק למים ללא גלגל הצלה, הוא מוצא את עצמו מתחרה בעשרות טובעים כמוהו. הפילנתרופיה בישראל השתנתה בשנים האחרונות וכיום, בניגוד לשנים עברו, צפוף מאוד בזירה ורבים מתחרים על הפנייה לקרנות, מוסדות, עסקים ואנשים אמידים.

סיבה נוספת המקשה על הישרדות ארוכת-טווח במקצוע היא האופי המחזורי של העבודה. כל חודש וכל שנה מתחילה עבודתו של גייס הכספים מחדש. לרב אין לו תקציב מובטח או מקורות תקציביים קבועים. לכן הוא נאלץ לפנות למשרדי הממשלה ולקרנות שוב ושוב, גם אם אלה תרמו לו בשנה קודמת. זו מלאכה קשה וסיזיפית ולא פשוט לבצעה לאורך שנים. בגלל קשיים יומיומיים הנהלות העמותות לא מתפנות לשמור רזרבות או לגייס כסף לקרנות צמיתות שפירותיהן ישמשו אותן בטווח הארוך, והמרוץ להשגת כסף הוא מחודש לחודש ומשנה לשנה.

ואם זה לא מספיק, בשוק של היום רב הפניות למענקים ולתרומות נענות בשלילה. לעובדה זו משמעות פסיכולוגית. מדובר בתחושת דחייה לא קלה, שקשה לתארה למי שלא חווה אותה. גייס כספים מוצלח לעולם לא מוותר. "לא, פירושו אולי ואולי, פירושו כן" – כך אומרים בעלי המקצוע. אך גייס הכספים בישראל סופג את שפע "סטירות הלחי" לבדו. אין בארץ ארגון של גייסי כספים, קבוצות דיון ותמיכה, חילופי ידע, או הכשרה מקצועית רצינית לאורך זמן. כמו כן, אין מידע רשמי ומלא על קרנות הפועלות בישראל, על נתינה של עסקים ואפילו לא על עושרם של אמידי הארץ. הקרנות מתנהלות כסוכנויות של המוסד, כספיהן מרוכזים לרב בחו"ל וקשה לדעת עליהן פרטים. מידע על עושרם של אנשים בארץ ניתן במשורה במדורי הכלכלה והרכילות.

בעיה משמעותית נוספת נובעת מהפער בין הגייס, המגיע לרב מהמעמד הבינוני-גבוה, לתורמים העשירים שמולם הוא אמור לעבוד. רב הכסף לעמותות ניתן מתורמים פרטיים (כ-75% בארה"ב בשנת 2004). כאמור, לגייס הכספים הישראלי אין פותחי דלתות והעשירים נראים בעיניו מרוחקים ומאיימים.
לגייסי הכספים בישראל, אין זמן. הם רוצים להצליח ומהר והצלחתם מדידה מאוד מול הנהלת העמותה הדוחקת בהם. במציאות זו הם מקבלים החלטות לא מקצועיות, מנועים מלהשקיע בתורמים ולטפחם לאורך זמן ומתפתים לפנות למקורות שנראים קלים ומהירים. גיוס כסף מצוואות למשל, דבר שמצריך סבלנות לאורך שנים רבות, כמעט אינו רווח בקרב העמותות.

בנוסף, תרבות הנתינה בישראל עדיין בחיתוליה. אין עדיין מספיק עידוד לאנשים ולחברות לתרום לקהילה ורק כ-3,000 עמותות זכאיות לתת פטור חלקי ממס לתורמים בגובה 35%. אין גוף מרכזי שמעודד ומחנך את האזרחים לתרום ולפקח על תרומותיהם או קמפיינים מרוכזים להתרמה. כל עמותה פועלת לבדה, לרב ביריבות עם עמותה דומה.

כל הבעיות הללו מתחדדות ומתעצמות על רקע השכר. אם המועמד מגיע מהמגזר העסקי (מתחום השיווק למשל), שכרו נמוך יחסית. משכורת גייס הכספים נמוכה לרב משכר מנהל העמותה ונעה בממוצע בין 7,000 ₪ עד 14,000 ₪ ברוטו.

גייס הכספים נאלץ לנווט לבדו בין שלל הקרנות והתורמים, ללא הכשרה מתאימה או תגמול כספי. אין זה מקרי, לפיכך, שרב גייסי הכספים נוטשים את הספינה שנים מעטות לאחר גיוסם. אלה שנכוו מהמקצוע התובעני, לרב אינם מוכנים לעבור לעמותה אחרת ובמקרה הטוב יצפו לקידום בניהול העמותה. באופן אירוני, גם שם הם יעסקו לרב בגיוס כספים.

פתרון חלקי למצוקת גייסי הכספים הוא מעורבות פעילה מצד הנהלת ועובדי העמותה. התנאי להצלחת מלאכת גיוס הכספים הוא שאיש המקצוע לא ירגיש בודד ויפעל לבדו. תוצאות טובות בגיוס כספים עשויות להגיע רק אחרי שנים של השקעה ועבודה.

תחלופה בגיוס הכספים תפגע בסופו של דבר בארגון. לפיכך להנהלת העמותה אינטרס מובהק לחזק את ידיו של איש המקצוע ולראות בו כמנצח על תזמורת גדולה בסימפוניה הנצחית של איסוף הכסף.

הפוסט מגייסי הכספים שלכם עלולים לעזוב את תפקידם מהר מאוד הופיע ראשון בפלטק את שחם