היה לנו כסף רב והשקענו בהכנת חומר תדמיתי על המוסד החינוכי שכלל ברושורים, סרטונים, חולצות, פלקטים, דוחות שנתיים ועוד. כאשר הייתה מגיעה משלחת של תורמים אמריקאים, חילקנו להן כהרגלנו שפע של חומר תדמיתי על המוסד החינוכי. בסיום הביקור מצאנו שהם השאירו מאחור את רוב החומרים והמתנות ולקחו עימם רק את הדוח השנתי. חוברת צבעונית קצרה מאד עם תמונות, פירוט תקציבים ושמות תורמים. 

ייחודי של הדוח השנתי 

בדוח השנתי ניתן למצוא לא מעט חומר תדמיתי לעמותה ועל מידע רב על פעילותה בשנה החולפת. הדוח מסכם את פעילות העמותה והישגיה, מתאר את מטרותיה, את השפעתה ומציג סיפורים אישיים, תמונות וסיכום תקציבי. אלה היבטים חשובים מאד בדבר גיוס משקיעים ולגיוס תורמים. בשונה מחומר תדמיתי אחר, בדוח ניתן למצוא הוכחות למה שהתרחש. אירועים, פרויקטים שיצאו לפועל. הכל כבר נעשה ונמדד וזה דבר מעניין וחשוב. 

חומרים תדמיתיים בעידן האינטרנט 

בשנים האחרונות החומרים התדמיתיים נמצאים לרוב ברשת. יש חשיבות רבה לאתר העמותה שצריך להיות מעניין, משקף, קצר ואטרקטיבי. יש לכלול בו את כל מה שהופיע בדוח השנתי.חומר תדמיתי לעמותה חייב בעדכון כל מספר חודשים, יש להוסיף לו אזכורים מהתקשורת, עדכונים על הצלחות והשיגים. 

החומר התדמיתי של העמותה ניתן לשינוי ועדכון מתמיד. גם ברשתות החברתיות יש להשקיע מאמץ. עמוד הפייסבוק של העמותה חייב להיות פעיל ודינמי. יש חשיבות לערב את הקוראים, "לצוד" לייקים על ידי סקרים ואינטראקציה מתמשכת. קרנות השקעה וקרנות פילנתרופיות, תורמים ובעלי חברות יבדקו בשבע עיניים את חומרי התדמית לפני החלטתם על מענק. כל לייק הניתן לעמותה הוא למעשה פוטנציאל לתרומה וכדאי ליצור קשר עם כל אוהדי עמוד הפייסבוק שלכם.  

 בנוסף, שמה של העמותה הוא חשוב מאד. שם אשר מייצג את פעילות העמותה מקדם מאד את תדמיתה ויחסי הציבור שלה. למשל "אתגרים", "נגישות ישראל", "חיבוק ראשון", "ער"ן", "אנוש" ועוד. כדאי לחשוב על שם קליט ומקורי אשר יבדל את העמותה ויסייע למתג אותה. 

 גיוס הכספים הינו פועל יוצא של תדמית העמותה. ככל שהיא תהיה חיובית, כך יוקל תהליך גיוס הכספים לעמותה.

הפוסט חומר תדמיתי לעמותה וחשיבותו בתהליך לגיוס הכספים עבורה הופיע ראשון בפלטק את שחם

בחגיגות ה-60 לתזמורת הפילהרמונית הישראלית, אשר נערכו בשנת 1998, גויסו כ-400 אלף שקלים. זה אומנם נשמע סכום מרשים, אך הוא מתגמד לעומת הסכום שגויס עשור לאחר מכן, כאשר התזמורת ציינה שבעים שנות פעילות: במסגרת החגיגות נאספו באמצעות גיוס הון מתורמים פרטיים – לא פחות משמונה מיליון שקלים. הקפיצה הזו מעידה על מגמה נרחבת ומשמעותית יותר: הפילנתרופיה הישראלית עשתה קפיצה גדולה בעשור האחרון. הונם של עשירי ישראל גדל מאד. הם למדו מעמיתיהם בארה"ב ורבים מהם תורמים סכומים משמעותיים לעמותות.

מימון המונים – גיוס הון בשיטה חדשה (יחסית)

אתרי גיוס המונים (crowdfunding) החלו לפעול לפני מספר שנים. העמותות מנצלות אפיק זה ופונות ישירות לציבור הרחב ומגייסות מימון עבור פרויקטים מגוונים. לדוגמה, "חוות חופש" שהיא עמותה יחסית חדשה ששמה לה למטרה לחנך לחמלה וסבלנות כלפי כל בעלי החיים, גייסה תוך מספר שבועות 400 אלף שקלים מציבור תומכיה. יש בארץ כעשרה אתרים לגיוס המונים ובחו"ל ישנם מאות. עד היום גויסו עשרות מיליונים לעמותות באמצעות אפיק זה.

בשנים האחרונות התארגנו כ- 20 פילנתרופים גדולים ופתחו ביוזמה הנקראת "יכולים נותנים". הם עוסקים בקידום תרבות הנתינה בארץ, במחקר וסטטיסטיקה בנושא ובצירוף עוד אנשים פרטיים אמידים למעגל הנתינה. לפני מספר חודשים התקיים כנס ראשון מסוגו על פילנתרופיה בישראל בו השתתפו כ-170 תורמים גדולים ומנהלי קרנות. צעדים אלה מקדמים מאד את התרומה בארץ, בעיקר מאנשים פרטים שצברו הון ומבקשים לחלוק אותו עם הציבור הרחב ולקדם מטרות הקרובות לליבם.

מיזמים יצירתיים לגיוס הון

מיזם חדש ופורץ דרך בשם ״עיגול לטובה״ קיים בישראל מאז שנת 2009 ומטרותו היא גיוס הון בדרך יצירתית. במסגרתו אנשים פרטיים מעגלים את חיוביהם בכרטיס האשראי וכסף זה נתרם לעמותות שונות לבחירתם. כ-200 אלף בני אדם השתמשו עד כה במיזם, ומדי חודש נאספים דרכו כשמונה מיליון שקלים לטובת כ-150 עמותות. מעגל זה של תורמים ועמותות יגדל כל שנה יותר ויותר.

ישראלים אמידים נותנים בשנים האחרונות יותר ויותר כסף להקמת בניינים במוזיאונים הגדולים, בבתי חולים, במוסדות תרבות ובאוניברסיטאות. חיים כצמן, משפחת עזריאלי, משפחת ורטהיימר, משפחת צוקר, משפחת הורביץ, משפחת שטיינמץ, משפחת אריסון ורבים אחרים הנציחו את יקיריהם. התרומות נעות בין 20 מיליון למאה מיליון שקלים לתרומה, סדרי גודל שלא היו רווחים לפני כעשור. רוב הבניינים עד אז נתרמו על ידי תורמים מחו"ל, בעיקר מארה"ב.

לפני שנים, חלק גדול מהתרומות ניתנו לארגונים של אנשים עם מוגבלויות, עיוורים, חירשים, ילדים אוטיסטים ועוד. בשנים האחרונות, ארגוני חינוך, תרבות, רווחת בעלי חיים וזכויות אזרח הם אלה שזוכים במרב התרומות.

העושר המשפחתי בארץ הולך וגדל ולמרות זאת גיוס כספים לעמותות בארץ עדיין אינו מספיק פשוט. גייסי הכספים בארץ חוששים לרב לפנות לאנשים אמידים. וועדי מנהלים פעילים ותורמים נעדרים כמעט לגמרי מנוף העמותות, דבר המקשה על איש המקצוע בגיוס כספים להרחיב את מעגל התורמים הפוטנציאליים שניתן לעבוד עימם.

פילנתרופים אמריקאים כמו ביל ומלינדה גייטס, מארק צוקרברג ורבים אחרים מעמק הסיליקון, הפכו בארה"ב לגיבורי תרבות ואילו בישראל היחס לעשירים ולתורמים רווי בביקורת ובקנאה. דרוש כאן שינוי חברתי אשר ידרבן את העשירים לתרום תוך הערכה, הוקרה וכבוד.

בניגוד לארה״ב למשל, המכירה בתרומות לצרכי מסים, מדינת ישראל לא מעודדת אנשים לתרום. אין ישות משפטית הנקראת "קרן". אין הקלות במס למי שמבקש להקים קרן פילנתרופית. הפטור ממס לתורמים בגובה 35% היורדים ממס ניתן רק לכ-5000 עמותות והוא מוגבל לסכום של כתשעה מיליון שקלים לאדם בשנה. זה עדיין רחוק מהטבת המס בחלק מארצות אירופה, ארה"ב וקנדה. מדינת ישראל תעשה טוב אם תגדיל את הפטור ממס בצורה משמעותית ותדרבן אנשים אמידים להקים קרנות פילנתרופיות בארץ.

 טמון פוטנציאל גדול בכיוון זה לפתרון בעיות קשות במדינה בתחומי הרווחה, הבריאות והעוני. כך הכסף הגדול הנעשה על גבם של האזרחים יחזור לאלה שבאמת זקוקים לו, החלשים בחברה. ומדינת ישראל שאינה יכולה לשאת בעומס הצרכים הרבים תצא נשכרת. על מנת ששינוי כזה יקרה יש להוביל חקיקה להטבות מס נרחבות יותר לתורמים ובמקביל לחזק את הקשרים בין עמותות ספציפיות לתורמים שחולקים את השקפת העולם שהן מקדמות.

הפוסט גיוס הון וקפיצת הדרך של הפילנתרופיה הישראלית הופיע ראשון בפלטק את שחם

1. אל תכתבו לקרן בארה"ב במידה ויש לה נציגות קבועה בארץ כמו קרן שוסטרמן, מוריה, קרב, ראסל בארי ועוד.
2. כדאי לצלצל לקרנות בארה"ב (שיש מספרי טלפונים), לבקש מייל ושם הנמען, לנסות להרחיב בשיחה ואז לשלוח פניה קצרה במייל. במכתב כדאי לכלול מבוא (הצורך, הייחוד); מטרות הארגון ופעילותו; 1-2 פרויקטים; ולבקש רשות להגיש בקשה מלאה.

3. מה מרשים את הקרנות האמריקאיות?
– עמותות שיש להן גם פן עסקי (מרוויחות כסף גם משירותים)
– פרויקטים של עזרה עצמית, העצמה
– פרויקטים בעלי השפעה רחבה על החברה הישראלית
– הארגון מוכר ואמין- שקיפות מלאה של הארגון
– יש קשר הדוק בין פעילות הארגון ומטרות הקרן
– גישות חדשניות ויצירתיות
– קיימת הערכה של הפרויקט
– שותפות של מממנים נוספים- בעיקר ישראלים
– התאמה לסדרי העדיפויות העכשוויות של קרנות בארה"ב (ניתן ללמוד עליהם מאתרי האינטרנט או מאתר Foundation Center)
– יש גם עדיפות לנושאים לפי אזורים. למשל, בריאות עדיפה באזור מדינות המערב או חינוך באזור צפון מזרח.

4. קראו היטב את מטרות הקרן והקפידו לעשות שימוש במונחים המקובלים שלה (כגון "השוואת זכויות", "עזרה לילדים בסיכון" וכיו"ב)
5. לא מומלץ לצרף נספח לבקשה ראשונה או מלאה, אלא אם כן הוא קצר ומיוחד במינו
6. הקרנות מעדיפות שת"פ ולא תחרות. זה מגביר את האמינות של הארגונים. זו גישה חדשה ובריאה יותר לגיוס כספים
7. הקרנות בארה"ב אוהבות לרוב פרסום. הדגישו נושא זה וציינו היכן תפרסמו את דבר המענק
8. חלק מנציגי הקרנות בארה"ב מבקרים לעיתים בישראל. לפעמים אפשר לעניין אותם במכתב הראשוני בפגישה בארץ בעת ביקור
9. אם מבקרים אתכם אנשי קרנות מארה"ב זכרו: בעיניהם אנשי הוועד המנהל של הארגון חשובים מהעובדים. תפיסת תפקיד וועד מנהל בארה"ב שונה מאשר בישראל
10. אם קיבלתם מכתב תשובה שלילי, בעיקר לאחר בקשה מלאה: צרו קשר עם הקרן בע"פ ו/או בכתב ונסו להבין מדוע נדחיתם, כדי "לחמם" את הקשר לקראת פנייה נוספת בעתיד.

הפוסט איך להתחיל עם אמריקה- טיפים בפניה לקרנות יהודיות בארה"ב הופיע ראשון בפלטק את שחם

חלק גדול מהעזבונות באתר אינם רלוונטיים מכמה טעמים. אין בהם כמעט כסף (עזבון 107, 109, 114, 118, 125, 129, 130, ועוד ועוד). אם בעזבון יש למטה מ- 200,000 ש"ח, לא כדאי לפנות אליו. בנוסף, יש עזבונות מיועדים שתקועים שנים רבות ואי אפשר לממשם (132, 176, 193, 113, ועוד).

אם לא די בכך, בנוהל עבודת הוועדה נאמר כי הוועדה לא תקצה למוסד עבור פעילותו בפרויקט המבוקש סכום פחות מ- 10,000 ש"ח, אך יש עזבונות מיועדים שסכומם נמוך מזה ולכך יש להוסיף את התנאי של הוועדה ל- 50% מאצ'ינג. זאת ועוד, עזבונות רבים רשומים לצה"ל. הוועדה עלולה לתת אותם למשרד הבטחון כפי שעשתה בשנת 2015. אז נתנה 30 מליון ש"ח מהעזבונות למשרד זה (במקום לחלקו לעמותות).

להלן טיפים להגשה לוועדת העזבונות:

1. כתבו בקצרה ובחסכנות. אין להוסיף שורות ומסמכים מעבר למוקצה בטופס. הוועדה מקדישה זמן מועט מאוד לקריאת הטפסים וכל המקצר מעלה את סיכויו. יש למלא את כל השאלות כולל תיאור העמותה.
2. השתדלו להשתמש במילים כמו נוער בסיכון, פריפריה, אזורי קו עימות, נשים וילדים בסיכון, עניים, דרום, צוק איתן, מצוקה, השמה, הזדמנות, תקווה, שינוי, אהבה, חלומות, אמונה, אחריות, הצלחה (גם לפי מחקרים, מילים אלה יגרמו לאהדה ותשומת לב חיובית לבקשתכם).
3. היזהרו מכפל תמיכות. לא להגיש בשום אופן נושא שיש לכם עליו תמיכה ממשרד ממשלתי.
4. בקשו מענק בין 50,000 ₪ ל- 100,000 ₪. עמותות מעל תקציב של 5 מיליון ₪ יכולות לבקש יותר.
5. במילוי המשרד הממשלתי הממליץ, התרחקו ממשרדים שהרוב מגישים להם כמו משרד החינוך. העדיפו את משרד הרווחה. פנו למשרדים אחרים קטנים (בתנאי שהבקשה מתאימה לנושאי המשרדים).
6. ההמלצה של המשרד הממשלתי לא מחייבת את הוועדה. משרדי הממשלה ממליצים על בקשות רבות מעבר ליכולת הוועדה לתת. הוועדה מתחשבת בהמלצות המשרד שלרוב חיוביות (זה לא כסף שלהם).
7. נספח מס' 2 בעמ' 6 גורם לבעיות רבות. צריך לחתום על הנייר ולא לשנות מילה. רו"ח חייב להקפיד על כל כללי מילוי וחתימה של טופס זה.
8. מי שקיבל שנתיים רצופות מענק על הצטיידות ושיפוץ, לא יכול לקבל שנה נוספת.
9. אם יש גרעון בשיעור מעל 50% ממחזור ההכנסות השנתי (לפי מאזן 2014), יש לצרף דף מרואה חשבון המסביר גרעון זה. גם עודף העולה על שליש מהתקציב השוטף חייב הסבר (עודף בולט עדיף שירשם בעמודה נפרדת במאזן כקרן לטובת משהו. רו"ח חייב לשים לב לנושא).
10. זכרו שאת הכסף תקבלו במקרה הטוב באמצע שנת 2017. תכננו כך שתוכלו להוציא אל הפועל את הפרויקט ששלחתם בכפול מסכום תמיכת הוועדה. לעיתים, הוועדה מבקשת את המאצ'ינג שהצעתם גם אם אושר לכם סכום נמוך ממנו.
11. הצעות מחיר חייבות להיות מופנות לארגון, חתומות ע"י המציע ותקפות ל- 3 חודשים לפני מועד ההגשה. לפניה להחלפת ציוד ושיפוץ יש לצרף הצעת מחיר וצילום של הציוד או מקום השיפוץ.
12. כתבו פרויקט לוועדה. אל תבקשו כסף על הפעילות הסדירה והרגילה שלכם. גם אם זו לב העשייה שלכם, נסחו בקשה שתיראה אחרת משגרת העמותה. אל תשבצו בפרויקט המבוקש עובדים אשר מועסקים במשרה מלאה בעמותה. הבקשה עלולה להיפסל בגלל שתי סיבות אלה.
13. מאזן בוחן חייב להיות מלא, חתום ע"י רואה חשבון, רשומים עליו פרטי המוסד, רשומה תקופת המאזן והוא מאוזן (הרבה עמותות נפסלות בנושא זה).
14. דו"ח כספי לשנת 2014 חייב להיות בעברית, מלא, מבוקר וחתום ע"י רואה חשבון וחברי הוועד.
15. עברו 3 פעמים על רשימת המסמכים המצורפים (רוב העמותות נפסלות בגלל סיבות טכניות).
16.חברי ההנהלה של וועדת העזבונות: יו"ר – תחיה שפירא, שופטת בדימוס. חברים: דוד הרשקוביץ, יצחק לקס, תמר גדרון, שמעון הייבלום, רינה עידן, יעקב פרידגוט, דורון צברי, עארף סייף, יפעת ביטון. זה מידע חשוב ומעניין. אלה האנשים אשר קובעים אם תקבלו מענק וכמה.

הפוסט מי זרק לאתר משרד המשפטים רשימת עזבונות מיועדים ללא סינון ומחשבה – טיפים חשובים בפניה לוועדת העזבונות 2017 הופיע ראשון בפלטק את שחם

• אין אדם כזה
• במשרה חלקית
• במשרה מלאה

האם אנשי הנהלת העמותה מעורבים בגיוס הכספים לארגון?

• כלל לא
• חלקם מעורבים
• כולם מעורבים

האם יש לארגון רזרבות כספיות משמעותיות?

• אין בכלל
• יש מעט
• יש סכום סביר

האם יש לארגון דו"ח שנתי ועלון מידע הנשלח לתורמים?

• אין בכלל
• הכנו בעבר ואנו עושים מדי פעם
• יש לנו דו"חות שנתיים ועלון מידע

האם יש לכם תכנית אסטרטגית לגיוס כספים לשנה הקרובה?

• אין לנו
• התכנית בהכנה
• יש לנו

האם קיימתם אירוע לגיוס כספים עבור הארגון?

• לא קיימנו מעולם
• קיימנו בעבר
• אנו מקיימים כל שנה אירוע

האם יש לארגונכם אגודת ידידים ותורמים גדולים בישראל?

• אין לנו
• יש לנו מעט תורמים גדולים
• אנו מקימים עתה אגודת ידידים לארגון

האם אתם מגייסים כספים מחו"ל?

• כלל לא
• מעט כסף מגיוס בחו"ל
• הרבה כסף מגויס מחו"ל

האם יש לכם מידע על מקורות מימון לגייס כספים ?

• אין לנו
• יש לנו מידע מועט
• יש לנו מידע רב

מהיכן אתם מגייסים את רב הכספים שלכם?

• ממקורות ממשלתיים
• מקרנות
• מתורמים פרטיים
• משירותי הארגון

אם עניתם על יותר מארבע שאלות תשובה "כלל לא" או "אין", סימן שארגונכם זקוק לייעוץ מקצועי רציני על מנת לשפר ולייעל את גיוס הכספים.
פנו אלינו – אנו לרשותכם.

הפוסט האם אתם זקוקים לייעוץ בגיוס כספים? – מבחן לעמותות הופיע ראשון בפלטק את שחם

במילים אחרות, נתינה ועזרה לזולת הן תכונות שביכולתן להבטיח את המשך קיומו של המין האנושי. אבל תפקידן הוא לא רק אבולציוני: מחקרים הראו כי התכונות הללו מעוררות תגובות פיזיולוגיות חיוביות הקשורות לשחרור דופמין, מוליך עצבי הקשור לפעילות תקינה של תנועה, קשב ולמידה. למרבה הצער, למרות שכולנו שואפים ליצור חברה אלטרואיסטית ונדיבה יותר, בפועל יש מעט מאוד מודעות לאופנים השונים בהם ניתן לעודד בני אדם להיות אמפתיים יותר לסבלו ומצוקתו של האחר.

חשוב להבהיר כי המילה "פילנתרופיה" לא מתייחסת רק לגיוס כספים או לנתינה על בסיס כלכלי. למעשה, מדובר בתפיסת עולם רחבה בהרבה שבמרכזה ההבנה כי לנתינה ללא תמורה יש אינספור יתרונות חברתיים, חינוכייםואפילו פיזיולוגיים. בהתאם, חינוך לפילנתרופיה לא חייב לכלול פעולות לגיוס כספים (כמו למשל מכירת עוגיות על ידי תנועות נוער כמו "הצופים"). חינוך כזה יכול להתמקד באינספור פעולות פשוטות שניתן ליישם במסגרת חינוך פורמלי ובלתי פורמלי: סיוע לעמותות בשכונה, ביקורים שבועיים בבתי אבות ובתי חולים, מפגשים עם בעלי מוגבלויות ושלל פעילויות נוספות.

דגש על פילנתרופיה יכול לספק השראה גם ליוזמות יצירתיות יותר כמו הקמת קרן פילנתרופית בבית הספר שתנוהל על ידי הילדים, או לחלופין הפקת אירוע קהילתי כמו יריד למסירת בגדים וחפצים יד שנייה. בנוסף, מוסדות החינוך יכולים להזמין פילנתרופים לשוחח עם הילדים ולהסביר להם יותר על פעילותם. הרעיונות הללו אולי נשמעים כמו מותרות, אבל בקנדה למשל מדובר בלחם וחמאה של מערכת החינוך. הדגש הרב המושם על חינוך פילנתרופי מסייע להפוך את התלמידים הקנדיים לאזרחים תורמים, אמפתיים ויצירתיים.

למרבה הצער, בישראל יש יחס הפוך בין הצורך בחינוך לפילנתרופיה לבין המשאבים שמושקעים בנושא. דו"ח חדש שהארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי פרסם במאי האחרון עורר גלים בעקבות הקביעה כי שיעור העוני בישראל הוא הגבוה במדינות המפותחות (OECD). לפי הדו"ח, אחד מכל שלושה ילדים ישראלים חי בעוני ואחד מכל חמישה ישראלים עני.

על רקע הנתונים העגומים הללו, הצורך לחנך ילדים להיות מודעים יותר לסביבתם ולבעיות הכלכליות של הקהילה בה הם חיים הוא בעל חשיבות מיוחדת. כדי לאפשר לילדינו – ולילדיהם – לחיות באופן טוב וצודק יותר יש להכין אותם לחיים קבוצתיים המתבססים לא רק על תחרותיות ושאפתנות, אלא גם על היכולת לוותר מדי פעם, לחלוק את מה שיש לך עם אלו שיש להם פחות ממך ולהתבונן בביקורתיות על תרבות הצריכה. מבחינה זו חינוך לפילנתרופיה דומה לזריקת אבן לתוך אגם: זוהי פעולה שיוצרת אינספור מעגלי משנה, וביכולתה לשנות את הסביבה כולה.

הפוסט חינוך לפילנתרופיה בגיל צעיר הופיע ראשון בפלטק את שחם

הויה דלה-רוזה שמגישי הבקשות נאלצים לעבור מתחילה כבר בשלב הגדרת הקריטריונים של הוועדה. בתיאוריה, כמעט כל עמותה (אם היא בת שנתיים ועם תקציב מינימאלי של 100 אלף שקלים לשנה) יכולה לפנות ולבקש מענק מוועדת העזבונות. בפועל, מי שרוצה להבחן כמועמד לקבלת כספים מוועדת העזבונות נאלץ להוכיח שהוא אינו סובל מעודף או גרעון תקציבי, לחתום על כל הטפסים ולעבור עליהם שוב ושוב מאחר והוועדה פוסלת בקשות רבות על סמך "שגיאה טכנית". הקריטריונים הנוקשים הביאו לכך שמדי שנה כ-400 עמותות נפסלות מ"סיבות טכניות".

הוועדה תעשה הכל כדי לא לחלק את כספי העזבונות שניתנו למדינה. מי שצלח את שלב הגשת הבקשה יגלה כי זהו רק הצעד הראשון של מסע בירוקרטי מתיש הנמשך כשנה, במקרה הטוב. מתוך כ- 1,500 עמותות שמגישות בקשות, רק כ-600 זוכות במענק ממוצע של כ-60 אלף שקלים.

אחת הסיבות לסרבול הבירוקרטי היא מבנה הוועדה, המנוהלת על ידי שבעה אנשי ציבור. שר המשפטים ממנה את חברי הוועדה, אשר מתבקשים להשתתף בשתיים או שלוש ישיבות בשבוע כדי להחליט מי יקבל את המענקים. משום שמדובר במאות בקשות, לכל עמותה מוקדשות דקות מעטות של דיון. באופן מצער, הזמן המועט שחברי הוועדה מקדישים לבחינת הבקשות הוא רק הסימפטום לבעיה הגדולה יותר – הקריטריונים לקבלת ההחלטה. אין דעה מקצועית המובאת לוועדה, אין מפגש וביקור במקום הפעילות המרכזי של העמותה, אין הבדל בין פניה של עמותה ארצית וגדולה לבין עמותה מקומית וקטנה. ולמעשה הכלי היחיד שניתן לחברי הוועדה על מנת לקבל החלטות הרות-גורל מבחינתן של העמותות הוא התרשמות שטחית המבוססת על השורות הבודדות שנכתבו בבקשה על הפרוייקט והארגון.

כאשר אין דרך אובייקטיבית לבדוק ולמדוד האם העמותה אכן תורמת לקהילה – מגיע תורם של הלחצים והקשרים האישיים. קל להבחין ברשימת מקבלי המענקים בשנים האחרונות שהציבור הדתי זוכה במענקים רבים וארגוניו זוכים ביחס מועדף, וזאת למרות שישנן אלפי עמותות חילוניות בעלות היסטוריה מוכחת של תרומה משמעותית לקהילה.

מי בכל זאת זוכה בעשרות מיליוני השקלים שהוועדה מחלקת מדי שנה? כשלישי מכספי הוועדה הם כספים ייעודיים המוקדשים לנושאים ספציפיים כגון נטיעת עצים, תמיכה באלמנות, סיוע לעיוורים ועוד. רשימת העזבונות המיועדים חייבת על פי חוק להיות גלויה למגישי הבקשות, על מנת שיוכלו לפנות לוועדה ולבקש כסף מעזבון מיועד. באופן טבעי, ארגון העוסק בהכשרתם ואילופם של כלבי נחייה יפנה את בקשתו לעזבון המיועד לסיוע לעיוורים, ולא לעזבונות הכלליים. אולם, בפועל הוועדה מציגה את רשימת העזבונות המיועדים המלאה לציבור באיחור רב, זמן מועט לפני מועד סיום ההגשה. יתרה מכך, בניגוד לעבר כיום אין אפשרות לציין בטופס שהבקשה מסתמכת על עזבון מיועד, כך שארגון למען העיוורים מוצא את עצמו מתמודד על מענק מול ארגון לתמיכה בחיילים משוחררים או עמותה למען נגישות לנכים.

נוסף לביורוקרטיה המסובכת, וועדת העזבונות סובלת מחוסר שקיפות ומסחבת. אין אפשרות לפנות ישירות למנהל הוועדה, יוסף שפר, אשר אינו משוחח עם אף פונה. הדרך היחידה לפנות לוועדה היא מייל או פקס, עובדה היוצרת סחבת בלתי נסבלת בתשובות לפונים. כתוצאה מכך, עשרות רבות של ערעורים מוגשים לוועדה כל שנה וארגונים רבים המחכים שנה לאישור המענק נאלצים לפנות לאחד ממשרדי הממשלה ולהתחיל מסע בירוקרטי חדש ומתיש שעלול להמשך חודשים ארוכים ואף שנים.

בעיה מהותית נוספת היא הגדרתה של הוועדה כגוף מחליט ולא כגוף המבצע. המשמעות: גם לאחר שהכסף אושר, הפונים נאלצים לכתת את רגליהם למשרד ממשלתי כזה או אחר לנסות ולקבלו. אנשי העמותות נעים הלוך ושוב בין הוועדה למשרדים, ממלאים טפסים כמו בסיפור קפקאי ובסופו של דבר ממתינים חודשים ארוכים עד שיוכלו לממש את המענק שאושר להם. אם הכסף שאושר אמור להגיע ממשרד החינוך, למשל, כמעט בלתי אפשרי לקבלו בזמן סביר שכן המשרד חייב לוועדה כספים עוד משנת 2008.

התנהלותה של ועדת העזבונות קפקאית עוד יותר לנוכח העובדה שמדינת ישראל מקבלת כל שנה עשרות מיליוני שקלים מאנשים שאין להם יורשים, או מכאלו שציוו לה את כספם. ההתנהלות הכושלת, חוסר השקיפות והסחבת בקבלת המענקים פוגעים בשירות לתורמים ובזכרם.

בהתחשב בנסיבות שתוארו, אין פלא שרק עמותות מעטות יחסית בוחרות לפנות לוועדה. גם בתקופה של מיתון וקושי לגייס תרומות מקרנות ותורמים פרטיים, רוב העמותות עדיין מעדיפות להתרחק מוועדה העזבונות, לוותר על הכסף החשוב שמוצע להן ולא לחוות דחייה, בירוקרטיה מתישה והמתנה בת שנים לקבלת הכסף.

כדאי מאוד שמשרד המשפטים ימנה וועדה לבדיקת התנהלות הוועדה. בינתיים יוסיף לה כח מקצועי וישאיר בידה את שיפוט הפרוייקטים וחלוקת הכסף תוך שקיפות מלאה.

הפוסט קרן העזבונות של המדינה מרחיקה את הרוצים לפנות אליה הופיע ראשון בפלטק את שחם

כל מי שפתח פעם לוח דרושים נתקל במודעה דומה, בנוסח זה או אחר, המנסה לצוד מועמדים פוטנציאליים שיוכלו לגייס כספים למען עמותות או מלכ"רים (מוסד ללא כוונת רווח). מאות נענים לכל מודעה. לאחר מיון נבחר מתוכם "הזוכה המאושר" (לרב מדובר ב"זוכה מאושרת"), אשר אמור לחזק את הבסיס הכלכלי של העמותה.

למרות המיון היסודי, רב גייסי הכספים שורדים בתפקידם שנים בודדות, עובדה הגורמת לכך שעמותות רבות נמצאות בחיפוש תמידי של גייסים חדשים. מהן הסיבות לנטישה של מקצוע כה מבוקש?

כדי להבין טוב יותר מה מבריח את הגייסים כדאי להסתכל על ארה"ב. שם למשל, ההנהלה הציבורית של העמותה מעורבת מאוד בגיוס הכספים. האמריקאים מאמינים בדוגמה אישית, ועל כן חברי הועד המנהל תורמים מכספם הפרטי לארגון ומגייסים תרומות מחבריהם. המנהלים מעורבים בתהליך בצורה ישירה ואקטיבית.

בישראל, לעומת זאת, גייס הכספים אינו זוכה לסיוע מצד ההנהלה ונותר מיותם ומתוסכל. הוא נדרש להצליח, אולם אינו מתוגמל בהתאם או נהנה מתמיכה. בניגוד לעמיתו האמריקאי, אין מי שיפתח לו דלתות, יחבר אותו לאנשים אמידים או יקצר לו את הדרך בפנייה לחברות ולעסקים. בצר לו, גייס הכספים הישראלי יושב וכותב מכתבים לקרנות, מוסדות וחברות ומקווה שאלו ייענו בחיוב לפניותיו. תקוות אלה מתבדות לרב, שכן גיוס כספים נעשה בעיקר הודות לקשרים.

לא רק שהגייס נזרק למים ללא גלגל הצלה, הוא מוצא את עצמו מתחרה בעשרות טובעים כמוהו. הפילנתרופיה בישראל השתנתה בשנים האחרונות וכיום, בניגוד לשנים עברו, צפוף מאוד בזירה ורבים מתחרים על הפנייה לקרנות, מוסדות, עסקים ואנשים אמידים.

סיבה נוספת המקשה על הישרדות ארוכת-טווח במקצוע היא האופי המחזורי של העבודה. כל חודש וכל שנה מתחילה עבודתו של גייס הכספים מחדש. לרב אין לו תקציב מובטח או מקורות תקציביים קבועים. לכן הוא נאלץ לפנות למשרדי הממשלה ולקרנות שוב ושוב, גם אם אלה תרמו לו בשנה קודמת. זו מלאכה קשה וסיזיפית ולא פשוט לבצעה לאורך שנים. בגלל קשיים יומיומיים הנהלות העמותות לא מתפנות לשמור רזרבות או לגייס כסף לקרנות צמיתות שפירותיהן ישמשו אותן בטווח הארוך, והמרוץ להשגת כסף הוא מחודש לחודש ומשנה לשנה.

ואם זה לא מספיק, בשוק של היום רב הפניות למענקים ולתרומות נענות בשלילה. לעובדה זו משמעות פסיכולוגית. מדובר בתחושת דחייה לא קלה, שקשה לתארה למי שלא חווה אותה. גייס כספים מוצלח לעולם לא מוותר. "לא, פירושו אולי ואולי, פירושו כן" – כך אומרים בעלי המקצוע. אך גייס הכספים בישראל סופג את שפע "סטירות הלחי" לבדו. אין בארץ ארגון של גייסי כספים, קבוצות דיון ותמיכה, חילופי ידע, או הכשרה מקצועית רצינית לאורך זמן. כמו כן, אין מידע רשמי ומלא על קרנות הפועלות בישראל, על נתינה של עסקים ואפילו לא על עושרם של אמידי הארץ. הקרנות מתנהלות כסוכנויות של המוסד, כספיהן מרוכזים לרב בחו"ל וקשה לדעת עליהן פרטים. מידע על עושרם של אנשים בארץ ניתן במשורה במדורי הכלכלה והרכילות.

בעיה משמעותית נוספת נובעת מהפער בין הגייס, המגיע לרב מהמעמד הבינוני-גבוה, לתורמים העשירים שמולם הוא אמור לעבוד. רב הכסף לעמותות ניתן מתורמים פרטיים (כ-75% בארה"ב בשנת 2004). כאמור, לגייס הכספים הישראלי אין פותחי דלתות והעשירים נראים בעיניו מרוחקים ומאיימים.
לגייסי הכספים בישראל, אין זמן. הם רוצים להצליח ומהר והצלחתם מדידה מאוד מול הנהלת העמותה הדוחקת בהם. במציאות זו הם מקבלים החלטות לא מקצועיות, מנועים מלהשקיע בתורמים ולטפחם לאורך זמן ומתפתים לפנות למקורות שנראים קלים ומהירים. גיוס כסף מצוואות למשל, דבר שמצריך סבלנות לאורך שנים רבות, כמעט אינו רווח בקרב העמותות.

בנוסף, תרבות הנתינה בישראל עדיין בחיתוליה. אין עדיין מספיק עידוד לאנשים ולחברות לתרום לקהילה ורק כ-3,000 עמותות זכאיות לתת פטור חלקי ממס לתורמים בגובה 35%. אין גוף מרכזי שמעודד ומחנך את האזרחים לתרום ולפקח על תרומותיהם או קמפיינים מרוכזים להתרמה. כל עמותה פועלת לבדה, לרב ביריבות עם עמותה דומה.

כל הבעיות הללו מתחדדות ומתעצמות על רקע השכר. אם המועמד מגיע מהמגזר העסקי (מתחום השיווק למשל), שכרו נמוך יחסית. משכורת גייס הכספים נמוכה לרב משכר מנהל העמותה ונעה בממוצע בין 7,000 ₪ עד 14,000 ₪ ברוטו.

גייס הכספים נאלץ לנווט לבדו בין שלל הקרנות והתורמים, ללא הכשרה מתאימה או תגמול כספי. אין זה מקרי, לפיכך, שרב גייסי הכספים נוטשים את הספינה שנים מעטות לאחר גיוסם. אלה שנכוו מהמקצוע התובעני, לרב אינם מוכנים לעבור לעמותה אחרת ובמקרה הטוב יצפו לקידום בניהול העמותה. באופן אירוני, גם שם הם יעסקו לרב בגיוס כספים.

פתרון חלקי למצוקת גייסי הכספים הוא מעורבות פעילה מצד הנהלת ועובדי העמותה. התנאי להצלחת מלאכת גיוס הכספים הוא שאיש המקצוע לא ירגיש בודד ויפעל לבדו. תוצאות טובות בגיוס כספים עשויות להגיע רק אחרי שנים של השקעה ועבודה.

תחלופה בגיוס הכספים תפגע בסופו של דבר בארגון. לפיכך להנהלת העמותה אינטרס מובהק לחזק את ידיו של איש המקצוע ולראות בו כמנצח על תזמורת גדולה בסימפוניה הנצחית של איסוף הכסף.

הפוסט מגייסי הכספים שלכם עלולים לעזוב את תפקידם מהר מאוד הופיע ראשון בפלטק את שחם

משרדי הממשלה מחלקים יותר משני מיליארד שקלים בשנה לעמותות בישראל. הכסף הזה מגיע לחלק קטן מהעמותות. רובן אינן נופלות בקריטריונים הפוליטיים של המשרדים הממשלתיים. מכרזי הממשלה לא מתאימים ברובם לעמותות וממילא אין להן כלים להתמודד איתם. אפשרות נוספת לזכות בכסף היא להיכנס לבסיס התקציב ולכך זוכות מעט מאוד עמותות, אולי עשרות.

לכאורה, המשבר הכלכלי העמוק במשק הישראלי, בנוסף לצמצום התרומות המגיעות מעבר לים, אמור להקשות עוד יותר על פעילותן השוטפת של העמותות. אולם, המשבר הוא גם הזדמנות לייעל ולשפר את עבודתן של העמותות ולצמצם את הכפילויות ובזבוז התקציבים. בעקבות ההרעה במצב הכלכלי, ייתכן שמשרדי הממשלה יהיו קשובים יותר לצרכי העמותות. רובן הרי ממלאות את תפקיד המשרדים ואי אפשר לחזות בהן קורסות מבלי לנקוף אצבע. המשמעות: מכרזים רבים יותר יופנו לעמותות. ואם בעבר מנהלי העמותות הרשו לעצמם לוותר בקלות על כספי המשרדים, במצב הנוכחי הם יילחמו על כל אגורה. במקביל, משרדי הממשלה ילכו לקראת העמותות ואולי אף ינסו לשנות את הקריטריונים לטובתן.

עוד השלכה חיובית של המיתון תהיה דילול משמעותי במספר העמותות. המצב גם יכריח את העמותות לשתף פעולה זו עם זו, כך שהמגמה המובהקת והבעייתית של פיצול ופירוד תופחת. בבתי הספר, למשל, פועלות יותר מ-700 עמותות. קורה לעיתים שבבית ספר אחד פועלות ארבע עמותות, כאשר כל אחת מהן לא מודעת לקיומן של כל השאר. נותני המענקים למיניהם, קרנות, תורמים פרטיים ועסקיים, ידחפו את הארגונים לשתף פעולה. אלה שיעשו כך, יזכו לעדיפות ולמענקים.

בסופו של דבר, הכסף ב-2009 יגיע לרב לארגונים שיפגינו התנהגות עסקית מובהקת. התורמים יצפו להוכחות מוצקות שהכסף אכן משיג את מטרתו. הם ידרשו מעקבים ומחקרים ויכריחו את הארגונים ללא מטרת רווח לאמץ כלים מקצועיים ועסקיים.

לא מעט ארגונים, בעיקר אלה הוותיקים שקמו לפני כעשרים שנה ויותר, התרגלו להישען בעיקר על תרומות שבאו מעבר לים. מדינת ישראל נשארה בעיניהם ענייה ובלתי משתפת פעולה בנושא. המשבר הנוכחי יכריח את מנהלי העמותות להשקיע בעשירי הארץ המתרבים ולפנות לחברות ועסקים לא מעטים שלאו דווקא נפגעו מהמיתון. גייסי הכספים יצטרכו להשקיע לטווח ארוך, לטפח בסבלנות את עשירי הארץ ובעיקר לא לבחול בתרומות קטנות יותר.

אגודות בוגרים וידידים הן אחד הכלים הנפוצים לגיוס כספים בארה"ב ואירופה. בוגרי מכללות, אוניברסיטאות ואף תיכונים בחו"ל מכירים היטב את החיזור והטיפוח של בית ספרם לאורך שנים רבות. הבוגרים גאים במוסדות הלימוד שלהם וגומלים להם לאורך רבות "בדמי חבר" על ההשכלה שהם העניקו להם. רוב ההכנסות של אוניברסיטאות גדולות באירופה וארה"ב כמו קיימברידג', ייל, ואוקספורד, מגיעות מתרומות של בוגריהן. בישראל בת ה-60, מוסדות חינוך יתחילו לגלות את בוגריהם. הם ישקיעו בהם לטווח ארוך, ישלחו להם עלונים ויערכו כנסים, ובבוא היום גם הם יזכו להוקרה ותגמול בתרומותיהם.

זו גם שעתם של ארגוני הגג המייצגים את העמותות. בארץ קיים למעשה ארגון אחד שמטרתו הרשמית לייצג את העמותות – "מנהיגות אזרחית". כמו שאר העמותות, תקציבו דל ומצומצם והוא אינו יכול למלא את תפקידו. המדינה לא מתקצבת אותו ואינה רואה בו את נציג העמותות. נראה שמספר ארגונים מנסים עתה לייצג את העמותות (שתיל, מתן, שיתופים ועוד). החשיבות של ארגונים אלה תגדל והמדינה תתן מקום לדרישותיהם המשקפות עשרות אלפי עובדים שעד עתה היו ללא ייצוג כלל.

עתה, כששלב הפאניקה עומד לחלוף, מנהלי העמותות מתחילים להפנים ששם המשחק הוא מקצועיות, התמדה ויצירתיות. הם מחויבים עתה לאמץ כלים ודרכים שיחזקו אותם, שיקרבו אותם יותר "לעסקים קטנים ובינוניים", יאלצו אותם למכור ולשווק שרותים ומוצרים בלפחות 30% מתקציבם על מנת לא להיות תלויים לגמרי בחסדי הממשלה והתורמים. מי שישכיל לשרוד את המשבר – ייצא ממנו מחוזק. וחשוב מכך – בזכות ההתייעלות בעבודת העמותות החברה כולה תרוויח, ומי שנזקק לשירותיהן יקבל שירות מקצועי יותר.

כותב המאמר הוא איציק פלטק, יועץ לעמותות בנושאי גיוס משאבים, בעל חברת "פלטק את שחם גיוס משאבים בע"מ"

052-2517673
itzik@fundraising.org.il
www.fundraising.org.il

הפוסט איך העמותות יכולות להרוויח מהמשבר הכלכלי? הופיע ראשון בפלטק את שחם