באפריל האחרון פרופ' אורן הרמן מאוניברסיטת בר אילן התראיין ל"הארץ" ותיאר את המסע האקדמי שהוביל לכתיבת ספרו החדש, "מחיר האלטרואיזם- ג'ורג' פרייס והחיפוש אחר מקורות טוב הלב". לדברי פרופ' הרמן, השאלה מדוע אנשים בורחים לפעול באופן אלטרואיסטי תמיד סיקרנה אותו, ואחת המסקנות אליהן הגיע היא כי לנתינה ללא תמורה יש אינספור יתרונות. "הדרוויניסטים שמו את הדגש על העובדה שהטבע מתאר מצב של קרב תמידי, ושהכשירים ביותר מנצחים, ואת הכשירים ביותר אנחנו תירגמנו במשך הרבה זמן לאגואיסטים יותר", הסביר הרמן, "אבל האמת היא שאנחנו מין חברתי, וכדי שמין חברתי יוכל להצליח יש צורך בשיתוף פעולה בין הפרטים שלהמין הזה".
במילים אחרות, נתינה ועזרה לזולת הן תכונות שביכולתן להבטיח את המשך קיומו של המין האנושי. אבל תפקידן הוא לא רק אבולציוני: מחקרים הראו כי התכונות הללו מעוררות תגובות פיזיולוגיות חיוביות הקשורות לשחרור דופמין, מוליך עצבי הקשור לפעילות תקינה של תנועה, קשב ולמידה. למרבה הצער, למרות שכולנו שואפים ליצור חברה אלטרואיסטית ונדיבה יותר, בפועל יש מעט מאוד מודעות לאופנים השונים בהם ניתן לעודד בני אדם להיות אמפתיים יותר לסבלו ומצוקתו של האחר.
חשוב להבהיר כי המילה "פילנתרופיה" לא מתייחסת רק לגיוס כספים או לנתינה על בסיס כלכלי. למעשה, מדובר בתפיסת עולם רחבה בהרבה שבמרכזה ההבנה כי לנתינה ללא תמורה יש אינספור יתרונות חברתיים, חינוכייםואפילו פיזיולוגיים. בהתאם, חינוך לפילנתרופיה לא חייב לכלול פעולות לגיוס כספים (כמו למשל מכירת עוגיות על ידי תנועות נוער כמו "הצופים"). חינוך כזה יכול להתמקד באינספור פעולות פשוטות שניתן ליישם במסגרת חינוך פורמלי ובלתי פורמלי: סיוע לעמותות בשכונה, ביקורים שבועיים בבתי אבות ובתי חולים, מפגשים עם בעלי מוגבלויות ושלל פעילויות נוספות.
דגש על פילנתרופיה יכול לספק השראה גם ליוזמות יצירתיות יותר כמו הקמת קרן פילנתרופית בבית הספר שתנוהל על ידי הילדים, או לחלופין הפקת אירוע קהילתי כמו יריד למסירת בגדים וחפצים יד שנייה. בנוסף, מוסדות החינוך יכולים להזמין פילנתרופים לשוחח עם הילדים ולהסביר להם יותר על פעילותם. הרעיונות הללו אולי נשמעים כמו מותרות, אבל בקנדה למשל מדובר בלחם וחמאה של מערכת החינוך. הדגש הרב המושם על חינוך פילנתרופי מסייע להפוך את התלמידים הקנדיים לאזרחים תורמים, אמפתיים ויצירתיים.
למרבה הצער, בישראל יש יחס הפוך בין הצורך בחינוך לפילנתרופיה לבין המשאבים שמושקעים בנושא. דו"ח חדש שהארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי פרסם במאי האחרון עורר גלים בעקבות הקביעה כי שיעור העוני בישראל הוא הגבוה במדינות המפותחות (OECD). לפי הדו"ח, אחד מכל שלושה ילדים ישראלים חי בעוני ואחד מכל חמישה ישראלים עני.
על רקע הנתונים העגומים הללו, הצורך לחנך ילדים להיות מודעים יותר לסביבתם ולבעיות הכלכליות של הקהילה בה הם חיים הוא בעל חשיבות מיוחדת. כדי לאפשר לילדינו – ולילדיהם – לחיות באופן טוב וצודק יותר יש להכין אותם לחיים קבוצתיים המתבססים לא רק על תחרותיות ושאפתנות, אלא גם על היכולת לוותר מדי פעם, לחלוק את מה שיש לך עם אלו שיש להם פחות ממך ולהתבונן בביקורתיות על תרבות הצריכה. מבחינה זו חינוך לפילנתרופיה דומה לזריקת אבן לתוך אגם: זוהי פעולה שיוצרת אינספור מעגלי משנה, וביכולתה לשנות את הסביבה כולה.
