משרדי הממשלה מחלקים יותר משני מיליארד שקל לעמותות בישראל. חלק קטן מהעמותות זוכות בכסף זה. רובן אינו נופל בקריטריונים של המשרדים הממשלתיים שרובם ככולם פוליטיים. מכרזי הממשלה לא מתאימים ברובם לעמותות ולאלה אין כלים להתמודד איתם. אפשרות נוספת לזכות בכסף היא להיכנס לבסיס התקציב ולזה זוכות מעט מאוד עמותות, אולי עשרות. בעטיו של המשבר, יתכן שמשרדי הממשלה יהיו קשובים יותר לצרכי העמותות. רובן הרי ממלא את תפקיד המשרדים ואי אפשר שיקרסו. כך שמכרזים יופנו יותר לעמותות. אלה יגלו אומץ ויכולת להתמודד איתם ולא יוותרו בקלות על כספי המשרדים גם אם הן לא יענו בדיוק על המבחנים לקבלתם, ואולי אף ינסו לשנות את הקריטריונים לטובתם.
שבעה אנשים ופלאפון זה בערך מה שנדרש להקים עמותה. ממלאים טופס, משלמים אגרה סמלית ויוצאים לדרך. ואכן הישראלים עמתו את עצמם לדעת והקימו עשרות אלפי עמותות. אלה מוקמות לרוב בלי תכנון לטווח ארוך, בלי משאבים בסיסיים להקמה, בלי לבדוק אם יש עמותות זהות או דומות. כך צמחו להן עמותות רבות שחלקן מקבילות וזהות. ליוצאי אתיופיה יש יותר מ- 100 עמותות. לכל מגבלה ומחלה יש עמותות רבות שאינם משתפות פעולה. המיתון אכן ידלל את הלא מוצדקות שביניהן. המצב גם יכריח את העמותות לשתף פעולה זו עם זו. המגמה המובהקת של פיצול ופירוד תופחת. בבתי הספר, למשל, פועלות יותר מ- 700 עמותות. קורה לעיתים שבבית ספר אחד פועלות 2-4 עמותות שאחת לא יודעת מהשניה. נותני המענקים למיניהם, קרנות, תורמים פרטיים ועסקיים, ידחפו את הארגונים לשתף פעולה. אלה שיעשו כך, יזכו לעדיפות ולמענקים.
הכסף ב- 2009 יגיע לרב לארגונים שיפגינו התנהגות עסקית מובהקת. התורמים יצפו להוכחות מוצקות שהכסף אכן משיג את מטרתו. הם ידרשו מעקבים ומחקרים ויכריחו את הארגונים ללא מטרת רווח לאמץ כלים מקצועיים ועסקיים.
לא מעט ארגונים, בעיקר אלה הוותיקים שקמו לפני כעשרים שנה ויותר, התרגלו להישען בעיקר על תרומות שבאו מעבר לים. מדינת ישראל נשארה בעיניהם ענייה ובלתי משתפת פעולה בנושא.
המשבר הנוכחי יכריח את מנהלי העמותות להשקיע בעשירי הארץ המתרבים ולפנות לחברות ועסקים לא מעטים שלאו דווקא נפגעו מהמיתון. גייסי הכספים יצטרכו להשקיע לטווח ארוך, לטפח בסבלנות את עשירי הארץ ובעיקר לא לבחול בתרומות קטנות יותר.
אגודות בוגרים וידידים הוא אחד הכלים הנפוצים לגיוס כספים בארה"ב ואירופה. בוגרי מכללות, אוניברסיטאות ואף תיכונים בחו"ל מכירים היטב את החיזור והטיפוח של בית ספרם לאורך שנים רבות. הבוגרים גאים לרב במוסדות הלימוד שלהם וגומלים להם לאורך רבות "בדמי חבר" על ההשכלה שהם העניקו להם. אוניברסיטאות גדולות באירופה וארה"ב כמו קיימברידג', ייל, ואוקספורד, רוב הכנסותיהם באות מתרומות של בוגריהן. בישראל בת ה- 60, מוסדות חינוך יתחילו לגלות את בוגריהם. הם ישקיעו בהם לטווח ארוך, ישלחו להם עלונים ויערכו כנסים, ובבוא היום גם הם יזכו להוקרה ותגמול בתרומותיהם.
זו גם שעתם של ארגוני הגג המייצגים את העמותות. בארץ קיים למעשה ארגון אחד שמטרתו הרשמית לייצג את העמותות – "מנהיגות אזרחית". כמו שאר העמותות, תקציבו דל ומצומצם והוא אינו יכול למלא את תפקידו. המדינה לא מתקצבת אותו ואינה רואה בו את נציג העמותות. נראה שמספר ארגונים מנסים עתה לייצג את העמותות (שתיל, מתן, שיתופים ועוד). החשיבות של ארגונים אלה תגדל והמדינה תתן מקום לדרישותיהם המשקפות עשרות אלפי עובדים שעד עתה היו ללא ייצוג כלל.
עתה ששלב הפאניקה עומד לחלוף, מנהלי העמותות מתחילים להפנים ששם המשחק הוא מקצועיות, התמדה ויצירתיות. הם מחויבים עתה לאמץ כלים ודרכים שיחזקו אותם, שיקרבו אותם יותר "לעסקים קטנים ובינוניים", יאלצו אותם למכור ולשווק שרותים ומוצרים בלפחות 30% מתקציבם על מנת לא להיות תלויים לגמרי בחסדי הממשלה והתורמים.
