בקרוב, כמדי שנה, יתפרסמו רשימות בעלי השכר הגבוה ביותר במשק. איש לא יופתע לראות מספרים אסטרונומיים ברשימת השיאנים במגזר הפרטי – בכל זאת מדובר בשוק חופשי והכל לגיטימי, גם אם עלות השכר מתגלגלת בסופו של דבר לכיסם של הצרכנים, ויש לנו יכולת להשפיע על כך. אפילו במגזר הציבורי, שאנחנו המעסיקים שלו, המשכורות הגבוהות לא מפתיעות אותנו. הצרות מתחילות במגזר השלישי, שם התקרה נמוכה הרבה יותר. משום מה, הדעת לא נותנת שמנהלי עמותות ישתכרו בצורה מכובדת. נראה כי עמותה בעלת מטרות חברתיות מובהקות שמעוניינת לשלם היטב לעובדיה נתפסת בעינינו כפרדוקס.
מדובר כמובן באבסורד מוחלט. התרגלנו לכך שמתקיים יחס הפוך בין חשיבות העבודה לבין גובה השכר של מנהלי עמותות המספקות שירותים חיוניים, לעיתים בפריסה ארצית וחולשות על תקציבים שמגיעים לעשרות ואף מאות מיליוני שקלים בשנה. למעשה, רוב מנהלי העמותות משתכרים בין 10,000 ל-15,000 שקלים בחודש ברוטו. המשכורת הממוצעת לעובדי עמותות עומדת על כ-7,000 ש"ח בחודש. מדובר בלעג לרש עבור מי שעושים עבודת קודש בעלת חשיבות אדירה עבור מדינת ישראל. לשם השוואה, השכר הממוצע במגזר הציבורי כמעט כפול.
השכר הנמוך מקשה מאוד על עמותות למצוא עובדים. למרות הרצון לתרום ולעשות עבודה משמעותית, מבלי יכולת להתחרות בענפים אחרים במשק, אנשים איכותיים לא תמיד ששים לקבל הצעות כל כך לא מתגמלות, ומוצאים את דרכם למגזר הפרטי, לעיתים למשרות שתרומתן לחברה נופלות בהרבה מזו של העמותות.
למצב זה יש השפעה ישירה על המציאות הישראלית. מערכת הרווחה בישראל מוחזקת במידה רבה על ידי המגזר השלישי, שמסייע לאנשים עם מוגבלויות, נפגעות אלימות, נוער בסיכון, חולים במחלות כרוניות וקשות, ניצולי שואה ואנשים הרעבים ללחם. הוא מטפח יצירה מקורית ואת עולם התרבות. עבודתן של העמותות מעצבת את המציאות הישראלית ואת עתיד המדינה. ללא יכולת לקיים בצורה ראויה את העמותות, תחומים רבים בחברה הישראלית נותרים מופקרים. הציפייה שהעמותות יתנהלו מעצמן וישרתו את האוכלוסיות הרבות שזקוקות להן, ללא כוח אדם שמשתכר באופן הוגן ורואי, אינה סבירה.
למרות החשיבות הבלתי מעורערת של עבודתם של מנהלי העמותות, הציפיה החברתית משום מה היא שהם ישתכרו נמוך, שהרי מי שעובד לשם שמים כביכול לא ראוי לתגמול ראוי. למרבה הצער, תפיסה זו רווחת גם בקרב תורמים רבים. אלה מעדיפים, גם אם ממניעים ראויים, שתרומתם תגיע ישירות לאלה שמשתמשים בשירותי העמותות ולא לעובדיהן. אך לא ניתן להפריד בין השניים: במציאות התחרותית של המשק הישראלי, כדי לספק שירותים ראויים צריך אנשים איכותיים, ויש לוודא שאלה יתוגמלו באופן ראוי.
כשם שאנחנו מעוניינים שהאנשים שמנהלים את חיינו בממשלה ובשירות הציבורי יהיו ברמה הגבוהה ביותר, האינטרס הציבורי של כולנו הוא שאנשים איכותיים ומסורים יאיישו את המגזר השלישי. כשחלקים גדולים כל כך מניהול המציאות הישראלית ושיפורה נופל על כתפי מנהלי העמותות, לא אמור להיות דבר יותר מובן מאליו מאשר שאלה יקבלו את השכר המגיע להם. חיזוק המגזר השלישי משקף סדר עדיפויות בריא עבור החברה שלנו.
