שבעה אנשים ופלאפון – זה כל מה שנדרש כדי להקים עמותה בישראל. ממלאים טופס, משלמים אגרה סמלית ויוצאים לדרך. ואכן, הישראלים עמתו את עצמם לדעת והקימו עשרות אלפי עמותות. שלא במפתיע, רובן הוקמו בלי תכנון לטווח ארוך, בלי משאבים בסיסיים הנדרשים לתפעול השוטף ובלי לבדוק אם כבר יש עמותות דומות שפועלות בשטח. כך צמחו להן עמותות רבות שחלקן מקבילות וזהות. ליוצאי אתיופיה יש יותר מ-100 עמותות. לכל מגבלה ומחלה –מסכרת נעורים ועד תסמונת נדירה בטחול – יש עמותות רבות שאינן משתפות פעולה ביניהן.
משרדי הממשלה מחלקים יותר משני מיליארד שקלים בשנה לעמותות בישראל. הכסף הזה מגיע לחלק קטן מהעמותות. רובן אינן נופלות בקריטריונים הפוליטיים של המשרדים הממשלתיים. מכרזי הממשלה לא מתאימים ברובם לעמותות וממילא אין להן כלים להתמודד איתם. אפשרות נוספת לזכות בכסף היא להיכנס לבסיס התקציב ולכך זוכות מעט מאוד עמותות, אולי עשרות.
לכאורה, המשבר הכלכלי העמוק במשק הישראלי, בנוסף לצמצום התרומות המגיעות מעבר לים, אמור להקשות עוד יותר על פעילותן השוטפת של העמותות. אולם, המשבר הוא גם הזדמנות לייעל ולשפר את עבודתן של העמותות ולצמצם את הכפילויות ובזבוז התקציבים. בעקבות ההרעה במצב הכלכלי, ייתכן שמשרדי הממשלה יהיו קשובים יותר לצרכי העמותות. רובן הרי ממלאות את תפקיד המשרדים ואי אפשר לחזות בהן קורסות מבלי לנקוף אצבע. המשמעות: מכרזים רבים יותר יופנו לעמותות. ואם בעבר מנהלי העמותות הרשו לעצמם לוותר בקלות על כספי המשרדים, במצב הנוכחי הם יילחמו על כל אגורה. במקביל, משרדי הממשלה ילכו לקראת העמותות ואולי אף ינסו לשנות את הקריטריונים לטובתן.
עוד השלכה חיובית של המיתון תהיה דילול משמעותי במספר העמותות. המצב גם יכריח את העמותות לשתף פעולה זו עם זו, כך שהמגמה המובהקת והבעייתית של פיצול ופירוד תופחת. בבתי הספר, למשל, פועלות יותר מ-700 עמותות. קורה לעיתים שבבית ספר אחד פועלות ארבע עמותות, כאשר כל אחת מהן לא מודעת לקיומן של כל השאר. נותני המענקים למיניהם, קרנות, תורמים פרטיים ועסקיים, ידחפו את הארגונים לשתף פעולה. אלה שיעשו כך, יזכו לעדיפות ולמענקים.
בסופו של דבר, הכסף ב-2009 יגיע לרב לארגונים שיפגינו התנהגות עסקית מובהקת. התורמים יצפו להוכחות מוצקות שהכסף אכן משיג את מטרתו. הם ידרשו מעקבים ומחקרים ויכריחו את הארגונים ללא מטרת רווח לאמץ כלים מקצועיים ועסקיים.
לא מעט ארגונים, בעיקר אלה הוותיקים שקמו לפני כעשרים שנה ויותר, התרגלו להישען בעיקר על תרומות שבאו מעבר לים. מדינת ישראל נשארה בעיניהם ענייה ובלתי משתפת פעולה בנושא. המשבר הנוכחי יכריח את מנהלי העמותות להשקיע בעשירי הארץ המתרבים ולפנות לחברות ועסקים לא מעטים שלאו דווקא נפגעו מהמיתון. גייסי הכספים יצטרכו להשקיע לטווח ארוך, לטפח בסבלנות את עשירי הארץ ובעיקר לא לבחול בתרומות קטנות יותר.
אגודות בוגרים וידידים הן אחד הכלים הנפוצים לגיוס כספים בארה"ב ואירופה. בוגרי מכללות, אוניברסיטאות ואף תיכונים בחו"ל מכירים היטב את החיזור והטיפוח של בית ספרם לאורך שנים רבות. הבוגרים גאים במוסדות הלימוד שלהם וגומלים להם לאורך רבות "בדמי חבר" על ההשכלה שהם העניקו להם. רוב ההכנסות של אוניברסיטאות גדולות באירופה וארה"ב כמו קיימברידג', ייל, ואוקספורד, מגיעות מתרומות של בוגריהן. בישראל בת ה-60, מוסדות חינוך יתחילו לגלות את בוגריהם. הם ישקיעו בהם לטווח ארוך, ישלחו להם עלונים ויערכו כנסים, ובבוא היום גם הם יזכו להוקרה ותגמול בתרומותיהם.
זו גם שעתם של ארגוני הגג המייצגים את העמותות. בארץ קיים למעשה ארגון אחד שמטרתו הרשמית לייצג את העמותות – "מנהיגות אזרחית". כמו שאר העמותות, תקציבו דל ומצומצם והוא אינו יכול למלא את תפקידו. המדינה לא מתקצבת אותו ואינה רואה בו את נציג העמותות. נראה שמספר ארגונים מנסים עתה לייצג את העמותות (שתיל, מתן, שיתופים ועוד). החשיבות של ארגונים אלה תגדל והמדינה תתן מקום לדרישותיהם המשקפות עשרות אלפי עובדים שעד עתה היו ללא ייצוג כלל.
עתה, כששלב הפאניקה עומד לחלוף, מנהלי העמותות מתחילים להפנים ששם המשחק הוא מקצועיות, התמדה ויצירתיות. הם מחויבים עתה לאמץ כלים ודרכים שיחזקו אותם, שיקרבו אותם יותר "לעסקים קטנים ובינוניים", יאלצו אותם למכור ולשווק שרותים ומוצרים בלפחות 30% מתקציבם על מנת לא להיות תלויים לגמרי בחסדי הממשלה והתורמים. מי שישכיל לשרוד את המשבר – ייצא ממנו מחוזק. וחשוב מכך – בזכות ההתייעלות בעבודת העמותות החברה כולה תרוויח, ומי שנזקק לשירותיהן יקבל שירות מקצועי יותר.
כותב המאמר הוא איציק פלטק, יועץ לעמותות בנושאי גיוס משאבים, בעל חברת "פלטק את שחם גיוס משאבים בע"מ"
052-2517673
itzik@fundraising.org.il
www.fundraising.org.il
